1. המשיב, תאגיד בנקאי, (להלן:"
הבנק"), הגיש תביעה בסדר דין מקוצר נגד המבקש ואחרים בקשר עם אשראים שניתנו על ידו לחברת "שמיר תעשיות בע"מ" (להלן: "
החברה"). המבקש, כמו גם האחרים, מבעלי המניות של החברה, ערבו לבנק להבטחת פירעון האשראים וכאמור בכתב הערבות מיום 31.7.05 (להלן: "
כתב הערבות").
2. לימים נקלעה החברה לקשיים, נכנסה להליכי פירוק, ולא עמדה בהתחייבויותיה כלפי הבנק. יתרת חובה של החברה לבנק הועמד על סך של 4,032,221.62 ש"ח. לפיכך הגיש הבנק את התביעה נשוא החלטתי ובמסגרתה עתר לחייב את המבקש כמו גם ערבים נוספים לשלם לו את הסכום האמור.
3. המבקש הגיש בקשת רשות להתגונן, היא הבקשה נשוא החלטתי. בבקשה הנתמכת בתצהירו של המבקש, נטען כי יש להיעתר לבקשה וזאת על יסוד הטענות הבאות:
לעמדת המבקש, הוסכם בין החברה לבין הבנק ולבין הערבים כי פעילות החברה, שנוהלה במקורה בבנק הפועלים, תועבר לבנק המשיב, ובלבד שהעברתה תיעשה באופן שהמבקש לא יידרש ליתן ערבות אישית להבטחת האשראים שניתנים לחברה. בהמשך הוסכם שתינתן ערבות שתהיה מוגבלת בסכום של 2 מיליון ש"ח, וערבות מוגבלת כאמור ניתנה. דא עקא, בחלוף זמן, הוסכם לבטל את הערבות המוגבלת, ובמקומה ניתנה על ידי המבקש והערבים האחרים ערבות בלתי מוגבלת, היא הערבות עליה מבוססת התובענה. לעמדת המבקש, נאמר לו על ידי הבנק כי הוא מתבקש לחתום על ערבות בלתי מוגבלת, לאור נהלים פנימיים של הבנק ורק לצורך הבעת אמון של בעלי המניות בחברה, שהיתה חברה ציבורית, וכי לא קיימת חשיפה אישית. המבקש לגישתו הסכים למתן הערבות הבלתי מוגבלת בהסתמך גם על דברי אנשי הבנק לפיהם בכל מקרה, הבנק לא ידרוש את מימוש הערבות בטרם מיצוי כל הבטוחות שבידי הבנק. הגשת התביעה, בנסיבות המתוארות לעיל, עומדת איפוא לעמדת המבקש, בניגוד להסכמות שבין הצדדים. המבקש טוען כי לבנק בטוחות ומקורות נוספים לגביית יתרת החוב מהחברה, וכי בהתאם למוסכם ולמובטח, עליו לממש תחילה את כל אלה, ורק לאחר מכן, אם בכלל, לממש את ערבותו. בגדר זאת מציין המבקש חובות של לקוחות החברה ובכללם תנובה, אשר יש להניח כי ייגבו, לפחות בחלקם ויהיה בכך כדי להקטין את חוב החברה גם לבנק. המבקש מציין כי הבנק מחזיק שיקים של לקוחות החברה אשר גבייתם, תצמצם החוב. עוד נטען כי בקופת הפירוק של החברה מצוי סך של 500,000 -1,000,000 ש"ח המיועד לבנק.
טענת הגנה אחרת בפי המבקש הינה שהבנק הפר את המוסכם עם הערבים, ובכללם המבקש לפיה הוא לא יחייב את חשבון החברה בריבית חריגה וכן יעכב את הגשת התביעה נגדם, כל עוד הערבים יסייעו בידו בהליכי גביית חובות החברה מחייביה. אלה אכן סייעו ביד הבנק, אשר גבה סכומים ניכרים ומוסיף וטוען המבקש כי אם הבנק מעכב את הגשת התביעה, וממשיך בהליכי הגבייה בסיוע המבקש, היה פורע את מלוא חובו ולמצער מרביתו, כמו גם לא היה מחייב בריבית פיגורים.
המבקש גורס כי בהתאם למסמכי הבנק, סכום החוב של החברה, עומד על סך של 3,100,00 ש"ח בלבד, ובהתאם יש להקטין את הנתבע מהמבקש.
4. המבקש נחקר על תצהירו על ידי בא כוח הבנק, ולאחר מכן הגישו הצדדים סיכומים בכתב.
5. בא כוח המבקש טוען בסיכומיו כי תצהירו של המבקש לא נסתר בחקירה ויש ליתן לו את הרשות להתגונן מהטעמים שצויינו בתצהירו ופורטו לעיל. מוסיף ומעדכן בא כוח המבקש כי החוב העדכני של החברה לבנק לעת הזו הוא שני מיליון ש"ח בלבד, סכום אשר יש בידי הבנק מקורות לגבותו, בין היתר מחייבים של החברה, מחלוקת דיבידנדים, שיקים בידי המפרק של לקוחות החברה, ועוד.
6. בא כוח הבנק חולק על עמדת המבקש. לדידו, העובדה שייתכן וקיימים מקורות כספיים שיהיה בהם כדי להקטין את יתרת החוב, אינה מאיינת את חבותו של המבקש לשלם את יתרת החוב, כמות שקיימת לעת הנוכחית. מוסיף וטוען בא כוח הבנק כי כל פרשנות אחרת תביא למעגל שוטה, שכן כל עת יידרש נושה לפרוע חוב, יטען החייב כי עליו לפנות למימוש בטוחות אחרות, כך שלעולם לא יוכל לגבות את חובו. בא כוח הבנק אף מפנה לכתב הערבות שאינו מתנה את זכות הבנק לגבות את החוב מהמבקש במיצוי הליכי גבייה קודמים ממקורות אחרים וכאמור בסעיף 12 לכתב הערבות. בא כוח הבנק אף חולק על יתר טענות המבקש, מצביע על העדר אמינותו, קלישות הגנתו, לרבות לאור דבריו בחקירתו, אמירות נגד מסמכים ברורים ועוד. הבנק אינו חולק על אפשרות כי יצליח להקטין את החוב, ככל שיתקבלו כספים לרבות באמצעות המפרק כטענת המבקש, תוך שמבהיר כי ככל שאלה אכן יתקבלו, יופחת בהתאם המגיע מהמבקש וכל זאת מבלי שיהיה בכך כדי למנוע את מימוש הערבות וחיוב המבקש לפורעה.
7. ההלכה הפסוקה מורה כי על המבקש מבית המשפט רשות להתגונן מוטל הנטל להוכיח כי מתקיימת הגנה לכאורה. תפקידו של בית המשפט בשלב מקדמי זה אינו לבחון כיצד יוכיח הנתבע הגנתו, אין מדקדקים בטיב ראיותיו, אין שוקלים מהימנות גרסתו ואין קובעים ממצאים. (ראה לעניין זה ע"א 518/87
ליאור פטלז'אן ואח' נ' בנק איגוד לשיראל ואח' בע"מ
, תק-על 93 (3) 1337; ע"א 2418/90
רלפו (ישראל) בע"מ נ' הבנק למסחר בע"מ
, פ"ד מז(5) 133; ע"א 9654/02
חברת האחים אלפי ואח' נ' בנק לאומי לישראל בע"מ
פ"ד נט (3) 41, וכן ספרו של כב' הנשיא גורן, "
סוגיות בסדר דין אזרחי", מהדורה תשיעית, סיגא - הוצאה לאור בע"מ).
8. לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים, שמעתי את המבקש בחקירתו לפני, והזהרתי את עצמי באשר להלכה הפסוקה המורה כאמור שאין בשלב זה לדקדק במהימנות, הגעתי למסקנה כי טענותיו של המבקש, אינן כאלה הראויות להגנה.
9. טענות החייב לפיהן לבנק בטחונות נוספים פרט לערבותו, וכי על הבנק לממש תחילה בטחונות אלה, אינה מקימה למבקש עילה למנוע מהבנק לתובעו ולממש את ערבותו. קבלת עמדת המבקש משמע, שאין בידי הבנק בטוחה ממשית להבטחת האשראי שכן כל אימת שבנק ירצה לממש בטוחה כאמור יטען כלפיו כי תחילה עליו לממש את הבטוחות האחרות, בבחינת מיצוי הליכים לפי סעיף 27 (א) (2) לחוק הערבות, התשכ"ז - 1967, ולא זה המקרה לפנינו.
מתקשה אני לראות את הבסיס ביסוד טענת המבקש, כי כך הוסכם בין הצדדים. הטענה מושתתת אך ורק על אמירת המבקש בתצהירו על כך ואינה נתמכת בכל אסמכתא שהיא. הטענה עומדת בניגוד מפורש לכתב הערבות המקנה לבנק את הזכות לממש את הערבות, מבלי שמחוייב לממש בטוחות אחרות ככל שישנן בידו. לעניין זה מורה הוראת סעיף 12 לכתב הערבות כי קבלת ערבויות נוספות בידי הבנק אזי הערבויות של המבקש והנתבעים הנוספים תהיה:
"
בנוסף על בטוחות אחרות או נוספות אלה ובלתי תלויה בהן ולא תשפיע עליהן ולא תושפע על ידן...
כל בטוחה שהבנק מחזיק ו/או יחזיק ...תשמש גם כבטוחה למילוי התחייבוית לפי כתב זה, מבלי שהבנק יהיה מחויב לממש איזה בטוחה מבטוחות אלה".
לו היה ממש בטענת המבקש, יש להניח כי הוראה זו הייתה מסוייגת בכך שקודם על הבנק לממש את הבטוחות האחרות בידו.
הטענה אף אינה מתיישבת עם ההיגיון והשכל הישר. המבקש פרט בתצהירו כי קודם לערבות זו, הוא חתם על ערבות מוגבלת בסכום ורק בשלב מאוחר יותר נדרש להמירה בערבות בלתי מוגבלת, נשוא התובענה. יש להניח שהמבקש היה מודע לצורך בהגדלת הביטחונות לחברה, נוכח היקף האשראי הנדרש אל מול מערך הביטחונות להבטחתו, ולפיכך נאות להמיר את הערבויות. הדעת נותנת כי השתלשלות המרת הערבויות כאמור, מעמידה בצל כבד את טענת המבקש לפיה נאמר לו על ידי הבנק שיש לאחרון בטחונות מספקים לאשראי החברה, כי המרת הערבות נדרשת רק לצורך נהלים פנימיים וכי טרם מימוש הערבות, יפעל הבנק למימוש הביטחונות האחרים.
ואוסיף כי בחקירתו הסתבך המבקש בתשובותיו באשר למועד הבטחת הבנק בעניין, כאשר השיב שההבטחה וההסכמה בעניין ניתנו על ידי הבנק בעת העמדת האשראים על ידי הבנק וזאת במועד מכתב הבנק מיום 17.3.04 למתן אשראים (להלן: "
מכתב האשראים"). כך מעיד המבקש בעמוד 5 שורה 23-24:
"
הכוונה למסמך המצורף לתצהיר מיום 17.3.04. וזה מתיישב עם כל העדות שהתכוונתי קודם לכן לגבי נושא של התחייבות הבנק לנושא הערבות האישית."
מכתב האשראים ניתן כאמור ביום 17.3.04 והוא מתייחס לבטוחות שעל החברה להעמיד ובכללן הערבות ה
מוגבלת של המבקש והערבים האחרים. ערבות זו כאמור בוטלה בערבות מאוחרת של המבקש מיום 31.7.05, היא הערבות הבלתי מוגבלת ביסוד התובענה. כך שגם אם ניתנה למבקש התחייבות כגרסתו שהבנק לא יממש את ערבותו בטרם הבטוחות האחרות, היה זה ביחס לערבות שכבר בוטלה ואינה רלוונטית לערבות נשוא התביעה. המבקש עצמו שמט איפוא את הקרקע תחת טענתו כי ההבטחה התייחסה גם באשר לערבותו הבלתי מוגבלת.